יש לי משפחה עכשיו – וזה משנה הכול.

פעם הייתי חושב בעיקר על ההווה. איך לסגור את החודש, מה התפקיד הבא בתיאטרון, איך להחזיק את העצמאות בלי לשקוע בלחצים.אבל משהו השתנה. לא משהו – הכול.

יש לי משפחה. ילדים. אחריות. פתאום אני לא המרכז – אלא העוגן.וזה מפגיש אותי עם שאלה לא פשוטה: איך אני דואג לעתיד שלנו?

גם אני וגם אשתי עצמאיים. בלי תלוש קבוע, בלי ביטחון מזויף. מצד אחד חופש – מצד שני חוסר ודאות.וכשיש ילדים, זה כבר לא רק החופש שחשוב – אלא היציבות.

הבנתי שאני חייב לחשוב אחרת. לחשוב קדימה. לתכנן. ללמוד.ולא רק ללמוד – לפעול.ולא רק לפעול – להעז.

התחלתי לחפש אפיקים נוספים – שוק ההון, השקעות ערך, בניית תזרים קבוע שייתן שקט גם כשאין תפקיד על הבמה או לקוחות חדשים באופק.כי אני לא יכול להרשות לעצמי לחכות שמשהו "יגיע" – אני צריך לבנות אותו.

אני בונה עתיד, לא רק קריירה.אני יוצר ביטחון, לא רק תיאטרון.

וזו הבחירה שלי – לצמוח מתוך האחריות.לחשוב כמו אבא, לפעול כמו יזם, ולהעז כמו שחקן שנכנס לדמות בלי פחד – גם אם אין עדיין קהל.

במשך כל השנים התמקדתי בהשקעה במניות ערך